ארים ראשי

"קשיש העיר שעל גבו, מונח כל עברו
מביט סביב ומחפש את עולמו
כשההווה כל כך קשה, לא אומר דבר
ארים ראשי אל המחר"

המעבר המתוקשר של אריק בנאדו למכבי חיפה לפני יומיים הוא לא יותר מאשר פארסה גרועה ועצובה.
לא ברור מה המועדון החיפאי רוצה להשיג באותה העברה מיותרת, בייחוד כשמסתכלים על העובדות היבשות – אריק בנאדו, בן 37, רגליים שחוקות ושיא מפואר שכבר נמצא הרחק מאחוריו. כמאמר השיר – "קשיש העיר שעל גבו מונח כל עברו".
נעזוב לרגע את הפן האישי ונתמקד בפן המקצועי. למועדון כדורגל דוגמת מכבי חיפה, אסור היה להחזיר לקבוצה שחקן בדמות אריק בנאדו. לא ייתכן ששחקן כל כך חלש, שחוק ושבע, יגיע למועדון רק בכדי לעשות "סיבוב פרידה".
האם שחקן בגילו וביכולתו יכול לתפקד בתור בלם בכיר ופותח בהרכב? התשובה היא לאו מוחלט. האם בתור בלם מחליף? התשובה – לפי מדיניות המועדון, היא גם שלילית, מהסיבה הפשוטה, שהמועדון הירוק הודיע אך זה לפני שנתיים על מדיניות של הצערת הסגל והקבוצה תוך שימת דגש על שחקני בית צעירים.
ובאותה נשימה – השבוע הודיעו ראשי המועדון של שחרורם של שי מימון (שהיה שותף לאחת ההגנות הטובות איי פעם של מכבי חיפה לדורותיה) ומור דהאן. שני שחקנים צעירים שהובאו למועדון כחשיבה לטווח הארוך.
החדשות המפתיעות הללו – מפתיעות עוד יותר בהתחשב בעובדה שהן מגיעות ישר לאחר שחיפה הודיעה על שחרורו של ז'ורז' טישיירה למועדון פ.צ ציריך ועל מועמדותו החזקה של דקל קינן לרובין קאזאן, מה שמשאיר את מכבי חיפה ללא עמוד שדרה בהגנה וללא שני בלמים מרכזיים.
נשאלת השאלה – מה בדיוק מנסים לעשות במועדון?!
האם אריק בנאדו אכן מיועד לתפקיד בלם ראשי? לפי המסתמן נראה שכן, שהרי מכבי חיפה בונה על בלם זר אחד בלבד. המועדון לא יכול להרשות לעצמו שני בלמים זרים מכיוון שהקבוצה חייבת חיזוק נוסף של שני שחקנים זרים לפחות.
וזה מחזיר אותנו לשאלה הראשונה שמסתיימת בשליליות מוחלטת – אריק בנאדו, חד משמעית, לא מתאים לשחק בהרכב הראשון של מכבי חיפה.
בסופו של יום, החתימה של אריק בנאדו במכבי חיפה תפגע בשחקנים הצעירים של המועדון ובשילובם בהרכב הקבוצה, תחליש את הקבוצה מבחינה הגנתית ותרוקן את כספי המועדון לשווא במקום להשקיע את הכסף בשחקן חיזוק אמיתי.

"הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה"

הימים הם ימים קשים עבור כל אוהד בית"ר י"ם. בפרט עבור שחקני הקבוצה.
גאידמק ברח תחילה, אגייאר הגיע, השתגע ואז אושפז, הספונסרים בורחים והכוכבים עוזבים. ומה בדבר יתר השחקנים שתהילתם חלפה?
או אז התשובה ברורה – דלתה של מכבי חיפה תמיד פתוחה לרווחה!
לאוהדי מכבי חיפה אסור לשכוח דבר אחד – שחקן בית אמיתי נמדד ברגעים קשים. אריק בנאדו קיבל ציון נכשל עם כוכבית גדולה למעלה וכיתוב של המורה: "גש אליי אחרי השיעור".
אין כסף כרגע בבית"ר, אפשר להוציא הודעה לאוהדים הירוקים, לנסות לרגש ולחזור "הביתה". בכרמל משלמים כסף מזומן ביד – ומיד. אין עיכובים ואין תקלות. יש בוס שפוי.
במבחן השבוע, נכשל גם המועדון ונכשלנו אנו, האוהדים, שאפשרנו לזה לקרות.
כמו בשיר הנהדר ששר לנו שי גבסו, אותם פרחים הם האוהדים הירוקים שאיבדו את זהותם. אין להם דרך ולא רלוונטיות. הם נכנעים לכל.
אלא שהבעיה נטועה עמוק בשורש. בניגוד לשיר, האוהדים שלנו ממאנים לשתות ממיי המעין וממשיכים בדרכם – כך שתקווה אין לנו. לאוהדי מכבי חיפה תמיד היה חסר חוט עמוד שדרה. כבוד עצמי. ובושה.
זה לא התחיל עם חזרתו של אריק בנאדו ולא יסתיים בנושא הזה, לדאבוני. השכחתם כבר את מקרה אייל גולסה? אלא שבמקרה של הילד, למכבי חיפה יש אינטרס לסלוח ולהמשיך לטפח אותו, שכן מנבאים לו עתיד גדול ואילו האוהדים מתרצים את בריחתו מהמועדון כ"שטות של ילד" ובאמתלה של "הוא עוד ילמד". ובכן, אותי בכל מקרה זה לא קונה. ברם, אפשר להבין את מקצת האוהדים שחושבים כך ואת האינטרס הירוק.
מה שמביא אותי לשאלה – מה בדיוק האינטרנס של מכבי חיפה הפעם? ויותר חשוב – מה בדיוק האינטרס של אוהדי מכבי חיפה?
אין אינטרס – לא למועדון ולא לאוהדים. אין טען להעברה הזאת.
החתמתו של אריק בנאדו במועדון מעלה תחושה של כאוס במועדון. תחושה של אובדן תבונה ותובנה. יש אפילו שיגדירו זאת כאובדן דרך במועדון וכישלון המדיניות שהנשיא והצוות המקצועי בעצם התוו. תחושת עלבון, מבוכה והרמת ידיים.
ובפן האישי? התחושה היא של זלזול באוהדים וברצונותיהם. תחושת התרפסות, ייאוש וכעס. המון כעס. כעס עצור.

ונדמה שאוהדי מכבי חיפה התרגלו כבר להשפלות ולכל הפוילישטיקים. אף אוהד אינו מרים גבה, אף אוהד אינו מוחה. "העולם כמנהגו נוהג".

המעבר של אריק בנאדו, השבוע, למכבי חיפה, הוא יותר "אות אזהרה אדומה" לאוהדים מאשר חיזוק הקבוצה.
מן הראוי שהאוהדים הירוקים יבינו ויפנימו זאת בתקווה לעתיד טוב יותר לכולנו.

"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי"