משבר גריני

המשבר ( כן, ללא ספק משבר. במכבי חיפה אפילו הפסד בודד נחשב כ"משברון". ככה זה מקובל בכל מועדון גדול) שפוקד את מכבי חיפה בשבוע האחרון הוא משבר שהיה צפוי לכל אוהד עם הבנה בסיסית בכדורגל, או בכלל בספורט.
לנצח את כל המשחקים שיש בעונה זו משימה בלתי אפשרית, לא הגיונית ואפילו דמיונית. אם קבוצות בעלות שם עולמי כמו ברצלונה, ריאל מדריד, מילאן ומנצ'סטר יונייטד לא עלו על נוסחת הקסם הזו, שקוף כי גם קבוצה מישראל, טובה ככל שתהיה, לא תצליח לפענח את נוסחת הפלא המיוחלת.
אז מדוע בכל זאת משבר ולמה פורצת היסטריה מרוב האוהדים הירוקים?

התשובה מתחלקת לשניים.

התשובה הראשונה עושה השוואה למול הכדורגל האירופאי ומדברת בעיקר על הצד המנטאלי. בעוד שבקבוצות צמרת(!) רבות באירופה, הפסד בודד (שנובע בעיקר כ"תקר" או פשוט מיום לא טוב של שחקני מפתח) לא משפיע לטווח הארוך על הקבוצה ולא גורם להתדרדרות מקצועית, שמיצדה, עלולה לפגוע במאבקים על כל התארים, בקבוצות צמרת בליגה המקומית שלנו הצד המנטאלי חלש וגורם לההיפך בדיוק מהמתרחש במדינות אירופה.
בליגה המקומית בישראל, הפסד אחד בלבד עלול ללבות יצרים של אנשי מקצוע, בעלים, אוהדים והכי קריטי - את יצרי השחקנים עצמם.
הפסד בודד עלול להכניס את המערכת למצב של סחרור שלא בטוח אם המועדון מסוגל לצאת ממנו - דוגמאות רבות לא חסרות מהעבר ולדעתי לא יחסרו גם בעתיד.
במועדון הכדורגל של מכבי חיפה, העסק מתנהל שונה מרוב המועדונים האחרים בארץ, כמיטב המסורת של ינעקל'ה שחר ושות'. המועדון הגדול, המפואר והמסודר בארץ מתנהל בסטנדרטים אירופאיים לכל דבר ובכל עיניין. הפסד אחד לא יזעזע את המערכת - בכך תהיו בטוחים. הנשיא יעקב שחר הוא אדם שהחוש העסקי שלו הוא לא החוש היחיד שמפותח. שחר הוא אדם שמבין בספורט, בכדורגל בפרט ומרבה ללמוד ממודלים עולמיים ובעלי שם. את הפירות הוא לא מפסיק לקצור מזמן הגעתו לכרמל וישיבתו את כס הכבוד בכפר גלים.
יחד עם זאת, אמנם הפסד אחד לא יזעזע את המערכת, כמו ההפסד למכבי ת"א בסיבוב הראשון, ההפסד לנתניה לא מזמן וההפסד האחרון לסכנין - מההפסדים הללו הקבוצה הירוקה יכולה לקום פצועה אך מסוכנת ולחזור לצוד את כל אשר חשקה נפשה - אך הפסד בגביע המדינה - תואר לא פחות חשוב מאליפות המדינה ויש כאלו שטוענים שאף יותר חשוב וממלכתי, בשלב כל כך מוקדם ולקבוצת תחתית שהודיעה לפני המשחק שהיא כלל לא בונה על הגביע ובאה להעביר את הזמן, זה כבר הפסד שכולו עלבון ובושה. הפסד שכולו נורת אזהרה אדומה וגדולה שבהחלט יכול להכניס את המועדון הירוק למשבר.

ובכך הנושא מתקשר גם לתשובה השניה.
התשובה השניה עוסקת בפן המקצועי יותר - בסגל הקבוצה הירוקה ואלופת המדינה.
הסגל היחסית קצר של המועדון הירוק, יחסית למועדונים באירופה, צריך להספיק לליגה, לגביע המדינה ולגביע הטוטו.
אלא שנפל בחיפה הזכות להשתתף במפעל הכדורגל היוקרתי ביותר בעולם - ליגת האלופות. הקמפיין, שהסתיים ללא שערים וללא נקודות ייזכר גם כקמפיין שהביא המון ניסיון לקבוצה כל כל צעירה וחדשה שמשתתפת בסך הכל בפעם השניה בתולדותיה, אך מצד שני סוכם כקמפיין די ביזיוני ומעורר חמלה - אותו קמפיין שחק את הקבוצה כבר בתחילת דרכה העונה ושאב ממנה אנרגיות של עונה מלאה ובצדק. לקבוצות שלא רגילות להשתתף בליגת האלופות, הקמפיין הזה יכול להרוס עונה שלמה.
מכבי חיפה, קבוצה בעלת סגל קצר, כאמור, לא באה מוכנה לאותו קמפיין ואת הריבית הייתה אמורה לשלם בליגה המקומית.
וכאן נכנס המאמן אלישע לוי, שרק בעזרת עבודתו, העלים את המשבר האירופאי כלא היה, "הרים את השחקנים מהקרשים", אסף אחד אחד, דיבר איתו, דיבר עם כולם והוציא את כולם לדרך חדשה.
משבר - אין, ניסיון אירופאי - יש ויש.
וכך החלה חיפה את מסע הצלב שלה מול קבוצות הליגה המקומיות. הפער שנוצר היה לא ייאמן עבור אנשי מקצוע ומאמנים בליגה. מכבי חיפה, עם הניסיון האירופאי, קצת עייפה מהמסע אך עדיין רעבה - טורפת את כולם ולא לוקחת שבויים.
גם באירופה, המחזה הזה נדיר, שכן קבוצות מאירופה, ברמה של מכבי חיפה פחות או יותר, שמעפילות פעם בכמה שנים לטורניר היוקרתי, מתפרקות בליגה המקומית שלהן.
והנה, רגע לפני שנראה שהעייפות, הפציעות, המנטאליות האירופאית והבלתי שבירה - רגע לפני שכל אלו עתידים לחכות לסוף העונה לפני שיפרצו החוצה, הגיעה הפועל ר"ג ומאיימת להוציא עכשיו הכל החוצה.
ההפסד להפועל רעננה בחצי גמר גביע הטוטו הוא הפסד מכעיס, מעליב אבל האוהדים הבינו את גודל המעמד - או את קטן המעמד כשמדברים על גביע הטוטו.
הם גם הבינו את נפילת הרמה במשחקי הליגה האחרונים, כי אין לזה קשר להצבת שחקן זה או אחר על משבצת זו או אחרת או על חשבון שחקן מסוים.
מה שהאוהדים לא מבינים, זה איך דווקא במשחק שהוא אחד המשחקים הקריטיים העונה, משחק שמוביל לתואר יוקרתי וחשוב - דווקא במשחק כזה חשוב השחקנים לא מתעלים.
אלישע לוי והצוות המקצועי, הרגילו אותם העונה שבמעמדים גדולים, השחקנים מתעלים מעל רמת העייפות, העומס והשחיקה שנוצרו העונה, אך כנראה שהפעם גם הפסיכולוגיה של אלישע לא עזרה.

וזה מה שמדאיג. ואלו גם התשובות מדוע אלופת המדינה נמצאת כרגע במשבר אמיתי ובר קיימא.
הקסמים של אלישע לוי, שהוציא העונה את חיפה כבר ממשבר אחד - כבר לא עוזרים ולא מתגברים על המנטאליות העייפה והשחוקה של השחקנים, הסגל הקצר - שהיה קצר כבר מלכתחילה, קוצץ עם הפציעות וההרחקות וכשמאחוריהם שני הפסדים רצופים, שאחד מהם קריטי ואיבוד תואר חשוב, הדברים לא בדיוק עובדים לטובת המועדון הירוק.

המבחן הגדול של מכבי חיפה ואלישע לוי מתחיל בדיוק עכשיו.
והתוצאות? לפי ההיסטוריה של המועדון המפואר בארץ, אני מהמר דווקא על ציון עובר.

בית הספר של החיים

אייל גולסה לא יצר תקדים, השבוע. לא חסרים שחקני כדורגל - לאו דווקא מהביצה המקומית שלנו - שסיכמו בחשאי חוזים והסכמים למינהם עם קבוצות אחרות ברחבי הפלנטה.
אלון מזרחי, כדוגמה ישראלית, עזב את מכבי חיפה באמצע קמפיין אירופאי ( גביע המחזיקות ) לטובת ניס, קבוצת תחתית מהליגה הצרפתית, דאז.

אלא שהמעבר של אלון מזרחי ודומיו לקבוצות אחרות, שנעשה בבהילות ובחיפזון (יש שיגידו מתוך תאוות בצע, התקדמות מקצועית גרידא או אפילו בריחה מהמציאות הישראלית), לא משתווה ל-"תיק גולסה".
בשנת 2008 הגיע אייל גולסה ואחיו, אוראל, כעסקת חבילה למועדון הכדורגל מכבי חיפה בסכום המוערך בכ- 1.5 מיליון שקל - עסקה חסרת תקדים לשחקן נוער שעוד לא מלאו לו 18. הסכום הזה, בלבד, יכול לרמוז על הכוונה של המועדון בנוגע לעתיד השחקן הצעיר והכישרוני הזה.
אלא שחיפה לא הסתפקה בזאת. יענקל'ה שחר לקח את משפחת גולסה כפרויקט אישי. הוא רכש להם דירה בנתניה וכמובן, דאג לצייד את הילד במכונית אישית מתנת המועדון. את הלימודים גולסה אמור לסיים בעיר חיפה, גם זאת לאחר סידורים של המועדון הירוק.

גולסה הפך מהר מאוד מ"טאלנט" לשחקן חשוב בהרכב של הקבוצה, כבר בגיל כה צעיר. הוא הצטיין בכמה וכמה משחקים, התחבר עם הקפטן, יניב קטן, ויש שניבאו לו את הכינוי "יוסי בניון הבא". המשחקים הטובים בהרכב גרמו לו לתקוע יתד גם העונה הזו וליטול חלק בקמפיין של ליגת האלופות של אירופה, הליגה הטובה בעולם. אלא שהשחיקה, העומס, הצפיפות בין המשחקים, והפיזיות תפסו את הילד לא מוכן. גולסה אמנם תפס מקום של קבע בליגה והתרגל למשחקים המקומיים, אך הקמפיין האירופאי העמיס עליו והזכיר לו שהוא עדיין שחקן צעיר שלא בנוי למעמסה כזאת.
גולסה הושבת לחודש וחצי ובחיפה לא השלימו עם הגזירה. הצוות הרפואי של המועדון מיהר לשלוח את גולסה לבדיקות וטיפולים יקרים ויוקרתיים באיטליה ובגרמניה - הכל על מנת להקל על הילד, על הפוטנציאל הענק שצומח לנו כאן, מתחת לאף.

והנה הגיע השבוע, ואחרי כל מה שעשה בשבילו מועדון הכדורגל של מכבי חיפה - טיפח, הכשיר את הקרקע והכין את התשתית -השחקן ירק לירוקים בפנים, ברח בחשאי לאיטליה וחתם על חוזה עם לאציו, המועדון האיטלקי.

נעזוב לרגע את השאלה המתבקשת - איך אפשר לעשות מעשה כזה למקום שבנה אותך, הכין אותך לעולם שבו תבלה כמה שנים טובות, טיפח והשקיע בך מיליוני שקלים ומעל הכל, העניק לך אהבה ללא גבולות (בעיקר הקהל הירוק) ונתרכז בנתונים היבשים ובשני מישורים.
האחד - מועדון הכדורגל של לאציו הוא מועדון שנמצא בהתדרדרות תמידית מאז שנת 2000, אז שיחקו שם כוכבים עולמיים כדוגמת: חואן ורון, הרנן קרספו, כריסטיאן ויירי, אלסנדרו נסטה, רוברטו מאנצ'יני, חורחה לופז, אנג'לו פרוצי, פאבל נדבד, יאפ סתאם ועוד רבים וטובים, היום לאציו היא קבוצת אמצע-תחתית בליגה איטלקית, שעדיין גוררת אחריה קריסה כלכלית וחובות עצומים ומנסה בכל עונה להפתיע ולנסות לזכות בגביע האיטלקי, לכל היותר.

שנית, לאציו היא קבוצה שמזוהה יותר מכל קבוצה אחרת בעולם עם הפאשיזם האיטלקי. אוהדיה הם ברובם אנשים עם אידיאולוגיה לאומנית - איטלקית. המעבר של גולסה, עוד לפני שסוכם, כבר העלה את רף העצבים של האוהדים ורובם אף הצטרפו באתר "פייסבוק" לקבוצת נאצה, שבין היתר קוראת לגולסה לחזור לישראל.

אז מה בער כל כך לאייל גולסה להגיע לאירופה כבר העונה - האם השירות הצה"לי רדף אותו בחלומותיו ואיים לפגוע בקריירה הפוטנציאלית שלו?
גולסה יכל להתייעץ עם אייל ברקוביץ' חיים רביבו, יוסי בניון ושחקנים גדולים אחרים שהתחילו את הקריירה שלהם טיפה אחרי גיל 17.
האם תאוות הבצע והתהילה שעלתה לילד לראש, במיוחד לאחר קמפיין ליגת האלופות, הם אלו שנתנו לו את זריקת המרץ לטוס ולעשות את הטעות הטירונית הזאת?

לא משנה מה תהיה התשובה - אייל גולסה צריך להגיד, שוב, תודה, ליענקל'ה שחר על שסלח לו והחזיר אותו לחיק משפחתו מהגולה הקרה והלא ברורה.
לאייל גולסה מצפה עבודה רבה מאוד. קשה להגיע למעמד שאליו אכן הגיע גולסה כשחקן בוגר בארץ - זה בטוח. קל מאוד לזרוק את זה לעזאזל. אייל גולסה צריך מהיום לבנות את הקריירה שלו מאפס.
מכבי חיפה צריכה לקנוס את השחקן ולהוריד אותו לקבוצת הנוער, לפחות עד לסיום העונה. המהלך הזה ייצור הרתעה בקרב כל השחקנים הצעירים שעתידם לפניהם וילמד כל טירון מה כדאי ומה לא, למי להקשיב (למועדון גדול ומסודר בקנה מידה אירופאי) ולמי לא (אח צעיר שמנסה לפרוץ לכותרות בכח ולעשות כמה שיותר כסף).

נכון, למהלך שגולסה ביצע השבוע, היו שותפים יותר יועצים וספינולוגים מאשר בחדר ראש הממשלה לפני פריצת מלחמה, אך מצופה משחקן מקצועי ובוגר, שכבר הספיק לזכות באליפות ליגה ולשחק בליגת האלופות ואפילו לפני זאת, כאדם מן המניין, קצת הכרת תודה וכבוד כלפיי המועדון שגילה אותך לעולם והשקיע בך רבות.

ויש בסיפור הזה, איך לא, מבוכה תקשורתית -ישראלית. עיתון "ידיעות אחרונות" והכתב המהולל, אמיר אפרת, כמו גם אתר "וואן" יצאו בהכרזה ובכותרות ענק על כך ש"הילד עשה בית ספר ליעקב שחר".
אנשי המועדון הירוק ובראשו, יענקלה' שחר, כמו מועדון גדול באירופה - בעצם, לא כמו - הכריזו על שתיקה, עד שהנושא ייבדק. בין לבין הקבוצה המשיכה לנצח בליגה ולאחר מכן, התפנו אנשי המועדון בכדי להכריז: "אייל גולסה שחקן של מכבי חיפה".
התקשורת רצתה עוד - המועדון הסתפק בזאת.
והנה כי טוב! הילד חזר עם הזנב בין הרגליים כבר ביום שישי האחרון, מלווה ביועצו האישי ובסכונו "המקצועי", האח הגדול, שנראה מושפל, בדיוק כפי שהוא צריך להיראות. גם גולסה, עם חיוך מביך, העדיף שלא לדבר - ובכן בשביל שניהם זה עדיף כרגע.
יעקב שחר הוכיח לעולם הכדורגל הישראלי, שוב, מי הוא הבוס האמיתי, מי הוא "מר כדורגל" בארץ.
שתיקתו של אמיר אפרת הייתה רועמת ומביכה (הטור שלו ביום ראשון היה עוד יותר מביך - הפעם האשים את אחיו של גולסה. בוקר טוב!), אתר האופנה והריכלות, "וואן", איך לא, התהפך כמו סטייק טוב במחבת ורק מועדון מכבי חיפה שיחרר תגובה שקטה, צנועה, מכובדת והושיט ידו לשלום.
כזו היא אימפריה, ככה מתנהל מועדון הכדורגל הטוב בארץ וכך זוכים בתואר הקבוצה של המדינה.
ולמי שתהה האם יש קשר ישיר בין אלו (וכמו כן, "תיק גולסה" באופן ספציפי) לזכייה בתארים ובהישגיות, אז כן. בוקר טוב!