כאמור, הסיפור ההוא, מהתנ"ך, משקף את המנהג של הנחת אור אדום בחלון, על מנת לסמן ללקוחות את אופיו של העסק עד עצם היום הזה.
כמו ברחובותיה האדומים של אמסטרדם, כך גם בכדורגל, ישנו מושג שמכיל בתוכו את המילה "חלון" - הלא הוא "חלון העברות".
במסגרת חלון העברות - אם בתקופת קדם הליגה ואם באמצע העונה, בחורף - כולם יודעים, קבוצות מנסות להתחזק ע"י רכישת שחקנים חדשים ואטרקטיבים.
ובדומה לצבע של החלונות ההולנדים, הצבע ששולט באותו חלון העברות בשנים האחרונות, לפחות, הוא אדום.
נשיא מכבי חיפה, יענקלה' שחר, הוא ללא ספק היו"ר הכי מקצועי בכדורגל המקומי שלנו. נשיא ללא משוא פנים. הוא משלב בתכונותיו קור רוח, חדות, אחראיות ושיקול דעת שנובע מוותק רב שנים בתחום ו/או בתחומי מסחר אחרים שאינם קשורים לכדורגל.
מאז לקח את המושכות בקבוצה הירוקה מהכרמל, אין עוררין על כך שהיא הקבוצה הטובה בארץ בשני העשורים האחרונים, עם ההישגים הכי טובים והכי מרשימים - גם בזירה האירופאית.
ולצד זה, יש להוסיף, הקבוצה הציגה תצוגות משחק אטרקטיביות לרוב ולרשותה עמדו מיטב הכדורגלנים המוכשרים בארץ, בתוספת חיזוקים איכותיים של שחקנים זרים.
המתקנים של המועדון מושקעים ונמצאים ברמה טובה, הוקמה אקדמיית נוער ונפרסו מועדוני נוער שונים של הקבוצה בפריפריות, קבוצת הנוער מתחרה בכל עונה בליגה על כל התארים ומייצאת לקבוצה הבוגרת מספר רב של שחקני בית כישרוניים עם פוטנציאל עצום - גם לקבוצה הבוגרת וגם למכירה עתידית וקבלת תמורה ותשואה נאה מכך.
אלא שבשנים האחרונות חלה תפנית בכל הקשור למדיניות של יעקב שחר. הקבוצה, כאמור, הגיעה לטופ והשיגה את כל יעדיה - זכיות באליפויות, גביעים, העפלה לליגת האלופות והופעה מדהימה בגביע אופ"א תוך קבלת הכרה בינלאומית.
בעקבות כך, קבוצות אחרות נחשפו לשחקניה של מכבי חיפה והחלו "לזרום" הצעות.
הקבוצה, שלא הייתה רגילה לשחרר כמויות גדולות של שחקנים ביחד, נאלצה לבנות את עצמה פעמיים בתוך שלוש שנים - פעם אחת לאחר עזיבתו של המאמן רוני לוי והגעתו של אלישע לוי - שביצע מהפכה בקבוצה והתבסס על שחקני בית צעירים ושחקנים צעירים אחרים, ופעם שניה - העונה, לאחר שחרור ארבעה שחקני מפתח חשובים של הקבוצה.
אצל ינעקלה' מיותר לציין - היציבות חשובה יותר מהכל - ובצדק. הבעלים של הירוקים השכיל להבין כי שם המשחק בכדורגל הוא יציבות ותו לא. על פיה יישק דבר.
קבוצה שהיא יציבה - מבחינה כלכלית ומבחינה מקצועית היא קבוצה בריאה בנפשה שיכולה לצעוד קדימה במלוא המרץ, יהיו שחקניה אשר יהיו.
בנקודות הזמן הנוכחית של השנים האחרונות, היציבות בקבוצה התערערה.
אם נעזוב לרגע את העובדה ששתי מהפכות בשלוש שנים פוגעות בכל קבוצה בעולם, תהא אשר תהא, אזי שלצד שחרור מאסיבי של שחקנים איכותיים, הובאו שחקנים זרים כושלים שלא הצליחו להתברג בקבוצה מפאת "מערך סקאוטינג לקוי".
אלא שלמעשה, לא היה מערך סקאוטינג כלל בקבוצה.
ובמערכת ששופאת להיות אירופאית ככל שניתן, מערך סקאוטינג חייב להיות ב"ראש מדורת השבט".
רק העונה, קיבל אלון חרזי, שחקנה לשעבר של מכבי חיפה, את הקרדיט להקים מחלקת סקאוטינג שתתבסס על שחקנים זרים צעירים לפי המדיניות של נשיא המועדון.
הקמת מערכת סקאוטינג היא דבר שלוקח זמן ולכן, גם העונה סובלת הקבוצה משחקנים זרים ברמה נמוכה שחלקם שוחררו כבר בחלון העברות הנוכחי.
סיבה נוספת לחוסר היציבות בקבוצה, בשנים האחרונות, היא ההתבססות של שחקני הבית. מכבי חיפה היא אולי הקבוצה היחידה שבה משחקים באותו ברכב 7 שחקני בית ולעיתים אף יותר (ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, שי מימון, טאלב טאווטחה, מוחמד גדיר, ליאור רפאלוב, תומר חמד, יניב קטן, סיינטיהו סולליך, סארי פאלח ושאדי שעבן).
כל שחקני הבית הללו זכו לדקות משחק - ולא רק בגביע הטוטו, אלא בליגה עצמה.
מדובר בתקדים בכדורגל הישראלי, שמא נאמר אפילו - לגליזציה.
נכון, התבססות על שחקני בית צעירים ושחקנים צעירים אחרים (אייל גולסה, שלומי אזולאי) היא דבר לא יציב בעליל, אך כמשתסכלים על השורה התחתונה ועל סופו של יום - הקבוצה מרוויחה מהמהלך בכמה מובנים: קשר וחיבור טוב יותר עם הקהל, משיכת שחקנים צעירים כישרוניים מכל הארץ לאקדמיה החיפאית, השקעה "מזערית" יחסית תמורת מכירה עתידית לקבוצה באירופה ובכל הקשור לכר הדשא - "מלחמה" רבה יותר על המגרש ונשמה והשקעה גדולים הרבה יותר משחקן זר אחר או שחקן ישראלי שנאמן לכספו יותר מאשר לחולצת ההרכב.
כשהמועדון יתרגל לתהליך הנ"ל, הוא ילמד לבצע את הרגולציה בצורה מהימנה ומקצועית והמעבר יהיה חלק יותר.
ובכל זאת, למרות כל אי-היציבות שנחתה על המועדון בשנים האחרונות, המועדון החיפאי הוא אולי היחיד שיודע "לשחות במים סוערים". כבר במהפכה הראשונה, כשאלישע לוי קיבל את הקבוצה לידיו ואף כלי תקשורת או פרשן - או אוהד - לא העלה בדעתו שהקבוצה תוכל להוציא משהו מעונת בנייה, כולם התבדו.
אלישע לוי ניווט בצורה מושלמת את הספינה "ברוח הסערה" ובסופה של העונה גם קטף את תואר האליפות.
גם את העונה האחרונה, שרוב אוהדיה של הקבוצה זוכרים אותה כעונה הרת אסון - ובצדק מבחינתם - הקבוצה של אלישע לוי הייתה כפסע מלזכות באליפות שניה ברציפות, גם תודות לשיטת הקיזוז של התאחדות הכדורגל הישראלית וגם בזכות "רגליים קרות" של שחקניה, שמצידם היו זקוקים לתוצאת תיקו קטנה מול קבוצת אמצע-טבלה שסיימה את עונתה זה מכבר.
באותה עונה, יש להזכיר, העפילה הקבוצה למפעל היוקרתי בעולם - ליגת האלופות.
ואולם, העונה אנחנו עדים למשמע שריקות בוז וקריאות "תתפטר" לעבר המאמן, אלישע לוי ואף לבעלים של הקבוצה, יעקב שחר "ללכת הביתה".
הסיבה, לדבריהם - תקופת יובש בחלון העברות, בייחוד נוכח ההתחזקות של היריבה, הפועל ת"א והחתמת שחקנים זרים כושלים.
דיברנו כבר על הסיבה לזרים הכושלים, שעתידה להשתנות עם הזמן (יש צורך בסבלנות, כמו כל דבר שנמצא בתהליך של בנייה).
עתה נחזור לחלון העברות האדום.
עצם חיזוק הקבוצה לא אומר שהיא תקטוף את התארים. כן, יהיה לאותה קבוצה יתרון על פניה יריבתה, אך לטווח הארוך, חיזוק מאסיבי בכל תקופת חלון העברות לא יטיב עם אותה קבוצה.
החיזוק שהפועל ת"א ביצעה באמצע העונה, דאשתקד - לא הוא זיכה אותה בדאבל היסטרי.
הכדור היה ברגליהם של שחקני מכבי חיפה - אותן רגליים ש"דרסו" "יומם וליל" קבוצות בליגה. הם לא השכילו לנצל את המומנטום שהיה להם וכשלו.
זה קורה, זה קרה, זה יקרה.
מה היה קורה אלמלא שחקן מסוים מכבי חיפה היה מבקיע שער באותו מחזור אחרון אשתקד והקבוצה הייתה זוכה באליפות?
מה היו עושים בהנהלת הפועל ת"א עם הגירעון העצום שנוצר להם?
התסריט יכול לחזור גם העונה, אלא שבניגוד לקבוצה מהכרמל, אם הדבר יקרה להפועל ת"א - במיוחד נוכח החיזוקים האחרונים ו"שפיכת המזומנים", סביר להניח שהקבוצה באדום לא תעמוד בכך ותתרסק.
אוהדים רבים אינם זוכרים שעד לפני שנתיים-שלוש, הפועל ת"א הייתה קבוצת תחתית מרוסקת עם גירעון עצום (גם היה הגירעון חוגג, למרות חגיגת "רווחי אירופה").
לקח לה, לאדומה מת"א, המון זמן להתאושש. תסריט חוזר יכול לקרקע אותה לחלוטין.
ואת זה יענקלה' שחר לוקח בחשבון. הקבוצה היציבה שלו יכולה לסבול זעזועים שנה אחרי שנה ועדיין תתמודד על כל התארים.
זה סוד הקסם במכונה המשומנת שהבעלים מחיפה בנה. זה סוד הקסם שכל בעלים של קבוצה אחרת בליגה חולם ללמוד.
היה פה ארקדי גאידמק לשנתיים נוצצות - היום כל מה שנותר ממנו ומבית"ר י-ם זה אפר ואבק. היה פה לוני הרציקוביץ' להמון שנים וכלום לא הועיל לו ולקבוצתו מכבי ת"א, אחריו בא שניידר ומהר מאוד ברח, יאמר קפץ לבקר בנתניה ומשם קפץ רחוק עוד יותר מבלי להשאיר סימנים. תאומים וסמי סגול בהפועל ת"א - מדוע לא תשאלו איפה הם היום?
מכבי חיפה לא משכנעת העונה. היא מציגה לעיתים משחקים פושרים ואף חלשים (לא לשכוח גם את מכת הפציעות שעוברת הקבוצה). רוב שחקניה לוקים בתכונות בסיסיות של כדורגל כמו: תנועה ללא כדור, מסירות מדויקות, הרמות כדור, ומיעוט של בעיטות לשער היריב מחוץ לרחבת ה-16.
אך היא עדיין נמצאת במקום הראשון בטבלה והחסרונות שצויינו לעיל הן חסרונות שניתן לשפר באימונים. רק צריך להתחיל עבוד על זה.
הסגל של הירוקים מספיק עמוק ואיכותי בכדי לדהור ללכל תואר אפשרי בליגה המקומית, בייחוד בגלל החולשה של הליגה.
וגם את זה שחר מבין. אפשר להצליח בגדול בליגה הזאת עם מינימום השקעה - ולמה לא בעצם?
ניסים לא קורים בכל עונה והתסריט שהיה בעונה שעברה - לא סביר שיחזור שנית.
אם מכבי חיפה תצבור מספיק נקודות ופער עד לפליאוף, העונה לא תהיה קבוצה שתוכל לעצור אותה, וגם לא הקיזוז.
רצון הנקמה יהיה עז יותר מכל דבר אחר, תהיו בטוחים.
וכאשר התארים יבואו - איתם יבוא גם הכסף וההשתתפות במפעלים האירופאים שיזרימו עוד יותר כסף ועוד לא דיברנו על מכירה של שחקנים צעירים לאירופה.
כך נוצר גלגל של יציבות, כך בונה עצמה קבוצה מודרנית, בריאה, שיודעת לנצל את המומנטום ואת חולשת הליגה לייצר רווחים (בנתיים ניתן לקרוא לכך צמצום גרעונות) ושליטה בכדורגל הישראלי עם מבט הלאה ליבשת אירופה.
אז האם לאוהדים הירוקים אכן יש סיבה לבוא בטענות לצוות המקצועי והניהולי של המועדון רק בשל אי-הבאת שחקני רכש בחלון העברות?
כשסורקים את ההישגים של המועדון בעשרים השנה האחרונות ומנתחים את המדיניות העתידית של ינענקלה' שחר, קשה שלא להבחין שבעצם שאין הבדל בין החלונות האדומים באמסטרדם לבין חלון העברות האדום בשנתיים האחרונות.
בשני המקרים, כפי שההיסטוריה עצמה מלמדת אותנו, מסתתרים מאחורי הוילונות אותה תחושה אחת - סיפוק רגעי גרידא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה