אריק בנאדו וחרב הפיפיות

מסיבת העיתונאים המגוחכת של אריק בנאדו, השבוע, הוכיחה מעל לכל ספק שהמועדון החיפאי עשה טעות גדולה בקיץ האחרון.
החתמתו וחזרתו של אקס המועדון ובלם נבחרת ישראל בדימוס הייתה מפתיעה - לרעה. ללא שום תקדימים, בלי פרומו יפה ואפס ציפייה. בזמן שהאוהדים הירוקים פינטזו על בלם זר איכותי ברמה גבוהה, יענקלה' שחר החליט שבא לו על שק של סנטימנטים וסימבוליות.
ואפשר להבין אותו. בכל זאת, לאחר שארבעה שחקני הרכב סופר משמעותיים ובעלי ניסיון עזבו את הקבוצה בקיץ האחרון, שחר חשב שחצי יניב קטן לא יכול לסחוב קבוצה שלמה על כתפיו – לקבוצה חסר וותק וניסיון שיוכל לחבר ולהרכיב אותה מחדש.
אלא שיש המון שחקנים בעלי ניסיון, אפילו כאלה שיכולים לתרום משמעותית הרבה יותר מאריק בנאדו, שכבר נמצא עם רגל וחצי מאחורי הדלפק בחנות הנעליים שלו.
ברם, כאן נכנסת לתמונה הסימבוליות והסנטימנטים. אריק בנאדו פנה ליענקלה' – אלישע לא התלהב מהרעיון אך מצד שני מבחינתו היה מדובר ב"חיזוק", כביכול, להגנה – בנאדו חתם. כל הצדדים מרוצים. האמנם?
האם יענקל'ה שחר בכלל חשב על תגובות האוהדים בעיניין? האם מבחינתו הוא שוב לא נכנע ללחץ האוהדים? האם זו כל הסיבה – ניפוח שרירים, העברת מסר לאוהדים?
ההיסטוריה שפטה, שופטת ותשפוט את נשיא המועדון. כמעט כל החלטה שלקח הייתה טובה משמעותית עבור המועדון הירוק. אך יחד עם זאת, יש נושאים שבהם יש להקשיב לאוהד הממוצע טיפה יותר מהרגיל ולא להסיק מסקנות חפוזות.
והאוהד הממוצע צדק הפעם ובגדול.
מדוע יש להכניס ראש בריא למיטה חולה? זו השאלה שנזרקה מהיציעים. אז אלישע (בעל כורחו, לאחר שיעקב שחר הכניס אותו למלכודת הזאת) וינעקלה' זרקו חצאי משפטים ואמיתות בדבר: "הוא יכול לתרום גם מחוץ למגרש" (בשביל זה יש גם את קטן, בוקולי ודוידוביץ'), "התרומה שלו חשובה" (אנחנו עדיין מחכים), "הוא עוד יקבל דקות בהמשך" (ברור..) וכיוצ"ב.

מבחינה מקצועית, אריק בנאדו הוא שחקן שאבד עליו הכלח. המהירות, הזריזות, הקפיצה לכדור ראש, הכושר הגופני – כל אלו נעלמו כלא היו. אריק בנאדו, ברמתו ובגילו הנוכחי, יכול לתרום בקבוצת תחתית בליגת העל, במקרה הטוב. ההחתמה שלו במכבי חיפה היא לא יותר מאשר פרדוקס. פארסה. עלבון עבור האוהדים (ובמיוחד ברמה הרגשית, מיד נגיע לכך) ופיחות במעמדה של מכבי חיפה כקבוצה ששואפת לכל התארים ובכל עונה.

נחמת העניים עבור האוהדים, זו השיחה שניהל אלישע עם בנאדו לפני פתיחת העונה ובו שטח בפניו כי לא יהיה לו קל לקבל דקות העונה. לפחות בכך מנע "אסון" גדול יותר.
אני משתמש במילה "אסון" כי המעבר שלו למכבי חיפה פשוט גרם לחוסר שקט תעשייתי במועדון – דבר שהוא נדבך קריטי וכל כך חשוב וקבוע עבור המועדון הירוק. השקט התעשייתי הוא כלי פשוט חיוני עבור מועדון הכדורגל של מכבי חיפה והיווה כיתרון על פני היריבים מזה שנים. הבאתו של אריק בנאדו פגעה בשקט הזה וייצרה "רעש" והתעסקות בתפל במקום בעיקר.
מקורבי בנאדו בוחשים (בצדק מבחינתם) ומשתמשים בתקשורת ככלי לשילובו של בנאדו בהרכב. אריק רוצה לשחק בהרכב, זה לא סוד וזה לגיטמי. יחד עם זאת, הדבר חוזר כבומרנג ל"פרצוף המועדון" ואלישע לוי נדרש בכל שבוע לסוגיה הזו – וממש לא חסרות סוגיות במועדון העונה.

והנה כי כן – הגענו ליציע. האם יש צורך לעשות סקר או "משאל עם" בכדי להבין שאריק בנאדו לא רצוי במועדון בקרב האוהדים? יש רוב ברור וחזק, קואליציה רחבה שדיברה כמה וכמה פעמים בעבר ועדיין נותנת את הטון. אריק בנאדו, הם אומרים, עזב בשביל הכסף. בא אוליגרך, השקיע בבית"ר י"ם הון תועפות ובנאדו קפץ על העגלה.

אחרים טוענים, "בנאדו מיצה את עצמו במכבי חיפה". מדוע מיצה עצמו בנאדו, בחיפה, דווקא בשעה שארקדי גאידמק חילק שלמונים ברחבי ירושלים הבירה? מדוע לא מיצה עצמו שנה קודם לכן ולא עבר לבית"ר י"ם, קבוצה מפורקת עד בואו של גאידמק. תמוה. התזמון לפחות. ומה זה הביטוי "מיצה את עצמו"? האם זה לא מה שמפריד בין שחקן, סמל אמיתי לבין אופורטוניס ממוצע?

קבוצה אחרת סוברת כי בנאדו הסתכסך עם רוני לוי. האם זו סיבה מספיק צודקת לקום ולעזוב את כל מה שבנית? ואם כן, אזי לרוץ לקבל אהבה מהקהל הבית"רי דווקא במשחק מול מכבי חיפה? ומה בדבר הראיונות שהלה סיפק חדשות לבקרים תחת כל עץ רענן והודעות בנוסח: "אני אסיים את הקריירה רק בבית"ר י"ם. טוב לי כאן" ?

לא משנה באיזו קבוצה אתה נמצא בתור אוהד, זה לא מריח טוב בכלל.

וזה אולי החולי הכי גדול שהמעבר של בנאדו הביא עימו. כששחקן מסוים שנוא על ידי הקהל ורוב הזמן מוצא את עצמו "במרכז העיניינים", זה מחלחל לכל מקום – בפרט לחדר ההלבשה. יש הרגשה לא נוחה, יש מיאוס, יש תחושת קבס . אווירה לא נעימה בלשון המעטה. הדבר יכול לפגוע בתפקודה של הקבוצה על המגרש וחוזר חלילה. האם על זה לא חשב יענקל'ה שחר?

בנאדו טען השבוע במסיבת עיתונאים שהוא לא עזב את המועדון בגלל כסף (אז בגלל מה? הוא לא ציין), שהוא נפגש עם שחר וביקש ממנו לחזור כי הוא התגעגע (איך זה מסתדר עם כל ההצהרות בתקשורת? לאיזה בנאדו להאמין?), שהוא דיבר עם אלישע והלה הסביר לו שהוא לא יראה הרבה דקות (אולי זה הזמן להיזכר בזה אדון בנאדו ולהפסיק לשלוח מקורבים).
אפשר להאמין לדבריו של בנאדו, אפשר לאו. דבר אחד חשוב לזכור – את מסיבת העיתונאים, מכבי חיפה אירגנה ולא השחקן. מי יודע האם המועדון או דובר הקבוצה, דוד בזק, הכתיבו לו מה לומר? את זה כבר אתם תחליטו.

בשורה התחתונה ובסופו של יום, החתמתו והחזרתו של אריק בנאדו היא מהגרועות שנעשו איי פעם במכבי חיפה ויכולה לגרום נזק כבד למועדון. ברמה המקצועית, השחקן תופס מקום של עוד שחקן בית, צעיר על הספסל ומונע את קידומו. כמו כן, יוצרת אי שקט תעשייתי בקבוצה והתעסקות בספקולציות ובדברים שוליים. ברמה החברתית – החזרתו של בנאדו היא כ"אגרוף לפרצופו של האוהד" ויוצרת אווירה לא נעימה ואי סדר במועדון ועלולה גם להקרין על השחקנים במגרש.
עדיין לא מאוחר מדיי. גם הגדולים ביותר טעו, טועים ויטעו ואם יענקלה' שחר יעשה את המעשה הנכון ויחליט "לחתוך" את הסיפור הזה בינואר, מעמדו יעלה פלאים בקרב הקהל במקום לצנוח ככל שהזמן עובר. יש לנשיא המועדון אפשרות להראות שגם הקהל יכול להשפיע – לטובה במקרה הזה – ולהעיר את המועדון.