רמזור אדום

יום לאחר הניצחון הגדול של הפועל ת"א, בקרית אליעזר, מול עשרות אלפי אוהדים ירוקים, 2-0 על מכבי חיפה, ניתן לומר באופן פורמלי – הפועל ת"א היא הקבוצה הטובה בארץ.
והיו כאלה שהבחינו זאת כבר בעונה שעברה.

הניצחון אתמול הוכיח מעל לכל ספק שהאדומים לא לחינם הניפו בעונה שעברה דאבל מרשים. נכון, הקיזוז מנע ממכבי חיפה אליפות, אבל בחצי העונה האחרונה, הפועל ת"א הייתה טובה הרבה יותר ואף ניצחה את מכבי חיפה בקרית אליעזר (מוכר לכם?) בתצוגת אופי וקור רוח מרשימים.

כשמסתכלים על הסגל של הפועל ת"א, קשה שלא להתרשם מהקאדר שאלי גוטמן בנה. בכלל, גוטמן הוא ללא ספק המאמן הכי טוב בליגה.
העבודה שהוא מצליח לעשות בהפועל ת"א היא פשוט מדהימה. כשההנהלה מסוכסכת, כשיש דיבורים בלי הפסקה בתקשורת, כשיש ריבים בחדר ההלבשה - גוטמן מצליח לתת שקט תעשייתי ואם צריך, הוא אפילו זורק כמה "טיפים" לעבר ההנהלה כדי שייתנו לו לעבוד בשקט. גם אחרי נצחונות גדולים של הפועל ת"א (אחרי משחקים בליגה האירופאית למשל, או אחרי הניצחון הענק, בחוץ, על מכבי חיפה בעונה שעברה), אלי גוטמן תמיד ידע להחזיר את השחקנים לקרקע ובמיוחד - לא להצהיר כוונות מרחיקות לכת ושחצניות. יש בעל בית בהפועל ת"א והעובדה הזאת מחלחלת גם לדשא.
כשיש אוטוריטה במועדון, יש תוצאות. והנה ההוכחה.

ונחזור לסגל ולדרך שאותה אוטוריטה התוותה במועדון האדום.
בניגוד לאלישע לוי, אלי גוטמן בנה סגל עמוק ואיכותי, שספסל המחליפים שלו יכול בקלות להתמודד על האליפות בליגה שלנו. (אבסורד מוחלט, מכיוון שזה בדיוק הסטייל של מכבי חיפה כששלטה בכדורגל הישראלי עד לפני כמה שנים) ידין פצוע? יש את אבוטבול, ערן זהבי לא כשיר? נשלח את שבחון, דה סילבה עם שפעת? קדימה פרנסמן, שכטר? טוטו!, וכן הלאה.
העבודה הטובה שגוטמן עשה היא לא בעצם הבאת מחליפים לכל עמדה - כל קבוצה יכולה לעשות זאת בקלות. בהפועל ת"א, לעומת שאר קבוצות הליגה, כל שחקן מחליף יכול בקלות לרוץ עונה שלמה מבלי שהקבוצה תיפגע כלל. זה פשוט לא ייאמן, וזו עבודה פרופר של מאמן.
והנה כי כן - בתחילת הקיץ הקבוצה קיבלה סכומים נאים מאוד על מכירה של איתי שכטר, גילי ורמוט ודאגלס דה סילבה. גוטמן, לאחר שיחות מרתון, לא רק שהצליח להשאיר את שלושת השחקנים הכי חשובים שלו, הוא הביא על המשבצות שלהם שחקנים חדשים!

ובצד הירוק? אלישע לוי נרדם. טישיירה וקינן - העוגן של הקבוצה מאחורה, כיאל - בעל הבית במרכז השדה, שלומי ארבייטמן - מלך השערים של הקבוצה, כל השחקנים הללו נמכרו לאירופה (שזה דבר יפה ומסורת מבורכת של יענקלה' שחר, שמשאיר את מכבי חיפה כקבוצה שמייצאת הכי הרבה שחקנים לאירופה ובעצם ממתג אותה באירופה כולה). ברם, איפה שחקני רכש אחרים במקום השחקנים שעזבו?
הגיע לכאן קאנוטו, בלם איטי, מסורבל ונוטה לעמידה לא נכונה על המגרש, ביחד עם שי מימון שחזר מהשאלה וחוסר הביטחון שלו נוסק השמיימה. ההגנה של מכבי חיפה נראית פשט מגוחכת להחריד.

במרכז השדה, הגיע לכאן אדריאן סילבה. שחקן שהושאל מספורטינג ליסבון. סילבה עד היום בקושי ראה דקות, ואולי הסיבה גם מובנת - מכבי חיפה תתקשה עד מאוד לרכוש את השחקן בסוף העונה, אם ירשים ומכאן שמדובר בחרב פיפיות, שכן, אם הוא יתפוס פיקוד במרכז המגרש ואכן יהיה דומיננטי עבור הקבוצה, בעונה הבאה שוב יווצר ריק במרכז לאחר שיעזוב ואלישע יצטרך לבסס את הקישור האמצעי מחדש. לכן אלישע מעדיף לשלב שחקנים אחרים, שהוא יודע שימשיכו איתו בעונה הבאה.
נשאלת השאלה - מדוע בכלל הביאו אותו לקבוצה מלכתחילה?! פשוט מהלך עלוב וחובבני מצד קברניטי מכבי חיפה.

ובהתקפה? דאבלשווילי המאכזב נותר ואף פותח בהרכב ובנוסף הובא אלכסנדר זהבי. אתם בטח שואלים את עצמכם מי זה? בדיוק.

היכן ההאופי של המאמן הירוק? איפה הניהול והשליטה? הייתכן שמשמש כחותמת גומי ותו לא?
שאם כן, אין זו הפתעה בכלל שמכבי חיפה העונה משחקת בצורה נרפית, מעוררת רחמים ומתקשה להבקיע שערים, אפילו מול קבוצות כל כך חלשות. ולא רק להבקיע שערים, כי אם להגיע למצבי הבקעה.
הקבוצה בקושי מצליחה לפצח הגנות מעלובות הליגה.
במרכז השדה, ג'ון קולמה הוא היחיד שמחצליח להחזיק את הקבוצה על הכתפיים הרחבות שלו. העבודה שלו היא פשוט בלתי נלאית ובלעדיו, לא הייתי רוצה לדעת איך מכבי חיפה הייתה נראית. גם צמד המגנים, עותמאן ומסיללה הם נקודות האור בקבוצה.
על הבלמים כבר דיברנו - אחת מהיותר מעליבות שנראו בקבוצה מזה שנים.
הקישור ההתקפי אמור להיות הצדק החזק בקבוצה עם שחקנים כמו יניב קטן, ליאור רפאלוב, אייל גולסה, עידן ורד ומוחמד גדיר. אף עד כה, אף אחד מהם לא מצליח לקחת את הקבוצה לידיים, אולי מלבד ליאור רפאלוב ועידן ורד, שמדיי פעם מנצנצים.

נכון להיום, כשרואים כיצד מכבי חיפה מנסה לפתח התקפות בחצי של היריב, קשה שלא לגחך ולרחם על הירוקים. זה פשוט מביך לראות את שחקני ההתקפה מנסים לפרוץ הגנה, אפילו ברמה של הפועל פ"ת והפועל ב"ש.
עם חזרתו לכושר של הקפטן, יניב קטן, אולי בחיפה יראו קצת שינוי חיובי.

בכל מקרה, המועדון הירוק הגיע לשפל חסר תקדים. להפסיד בבית, לקבוצה מוכת פציעות, עייפה ממפעל אירופאי מתיש ואגרסיבי, מול קהל ביתי רב ותומך, כשאותה הקבוצה יריבה בעשרה שחקנים ועוד אחרי שאשתקד האדומים ניצחו כאן ולקחו אליפות מתחת לאף שלהם - אי אפשר לכנות את הביזיון הזה יותר מהמילה "השפלה".
השפלה עבור הקהל של מכבי חיפה, שלמרות איבוד אליפות פשוט שערורייתי במשחק האחרון של העונה מול קבוצת אמצע טבלה בליגה, הגיע בהמוניו ורכש יותר מנויים מהעונה שעברה, דאז אחרי אליפות.
ומה עם מקרה בנאדו? המועדון הירוק דואג להזכיר לנו בשנים האחרונות שהכבוד של הקבוצה כנראה לא כל כך חשוב. על אפם וחמתם של האוהדים המועדון החזיר לקבוצה שחקן שלא ראוי ללבוש את החולצה הירוקה בשנית ובנוסף לכל, שנוא על כל הבריות ביציעים.
אפשר לפרש זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים - מכבי חיפה פשוט "ירקה בפניהם" של האוהדים שלה.

בשורה התחתונה ובסופו של יום ואיך שלא נסתכל על כך - הפועל ת"א כיום היא הקבוצה הכי טובה בארץ. היא עומדת הכי טוב על המגרש (כמו קבוצה אירופאית לכל דבר), היא יודעת לשנות סגנונות משחק בקלות תוך כדי משחק (מדהים), יש לה שחקנים שיודעים להבקיע שערים בקלות ובפשטות מבלי להסתבך יתר על המידה (במכבי חיפה כנראה לא שמעו על בעיטות מ-11 מטר ואחורנית), יש לה קאדר שחקנים גדול ומרשים ומאמן הכי טוב בארץ.

ועדיין, למכבי חיפה יש סגל טוב ואיכותי, שעם חיזוק נכון בינואר - רכישות ולא השאלות, חלוץ זר ברמה גבוהה במקום דאבלשווילי, בלם זר ברמה גבוהה במקום קאנוטו, בלם ישראלי איכותי (אולי גל כהן) ורצוי גם קשר אחורי זר - הקבוצה תדע לעלות חזרה על דרך המלך ואולי להחזיר את השליטה.
כי אחרי הכל, מכבי חיפה היה ועדיין המועדון הכי אירופאי בארץ, למרות כל ההחלטות השגויות בשנים האחרונות. יש למועדון אקדמיית נוער שהיא הטובה בארץ ומביאה לקבוצה הבוגרת שחקנים פוטנציאלים ברמות גבוהות, היא מתנהלת בשפיות כלכלית ראויה לשבח ולא מתפתה להרפתקאות מיותרות, לא מרבה לפטר מאמנים ודוגלת בחשיבה לטווח הארוך ובד בבד תמיד שואפת לשקט תעשייתי שתמיד בריא.

בנתיים, הקבוצה נאלצת לעמוד ברמזור האדום, עד שיתחלף שוב לירוק, בתקווה להתחיל לדהור מחדש.